אלפים האזינו לפרק המרתק עם אליעזר היון בפודקאסט "פלוס מינוס". התלהבות, השראה, ביטחון עצום בהשגחה העליונה. המסרים היו מרוממים, העדויות מחזקות, והאמונה זרמה מכל מילה.
ואז הגיעה התגובה. "אתה חוטב את הענף שעליו אתה יושב," כתב לי אחד המאזינים. "אתה מלמד אנשים להסתמך על נס במקום לתכנן את עצמם כלכלית."
הוא צדק. והגיע הזמן לומר את האמת.
יוסי היה צעיר נלהב בן 28. הוא שמע הרצאה מחזקת על ביטחון בה', סגר את עסק הגרפיקה המצליח שלו, ואמר לאשתו: "אני הולך ללמוד בכולל. הקב"ה ידאג." עשר שנים מאוחר יותר, עם ארבעה ילדים, בלי מקצוע, בלי חיסכון, בלי תכנית – הוא הבין. אבל כבר מאוחר מדי.
שרה, אמא לחמישה, החליטה שלא לחסוך לחתונות הילדים. "אני בוטחת שה' יספק בזמן." בזמן שהבת הבכורה התארסה, לא היה לה אפילו כסף לשמלה.
בואו נהיה ברורים: אין שום מקור ביהדות לזלזל בתכנון כלכלי. אפס. אדרבא.
הגמרא בברכות מביאה את המחלוקת המפורסמת: רבי ישמעאל אומר לשלב תורה ועבודה, רבי שמעון בר יוחאי אומר ללמוד רק תורה. והנה המסקנה: "הרבה עשו כרבי ישמעאל ועלתה בידם, כרשב"י – ולא עלתה בידם".
נפסקה ההלכה. לרוב המכריע של עם ישראל – עבודה חובה.
הגמרא במסכת שבת פוסקת בבירור: "לעולם אל יעמוד אדם במקום סכנה לומר שעושין לו נס, שמא אין עושין לו נס, ואם עושין לו נס – מנכין לו מזכיותיו".
זה לא סתם עצה טובה. זה איסור הלכתי. הפסוק אומר במפורש: "לא תנסו את ה' אלוקיכם".
המסילת ישרים כותב בבהירות: "חייב אדם להשתדל איזה השתדלות לצורך פרנסתו, שכן גזר המלך העליון. אך לא שההשתדלות הוא המועיל, אלא שההשתדלות הוא המוכרח".
תבינו את ההבדל העדין אבל המכריע: ההשתדלות לא תעזור לך יותר מה' – אבל היא מוכרחת. זו לא אופציה, זו חובה.
החובות הלבבות מסביר: כשם שבעל האדמה חייב לחרוש, לנקות, לזרוע ולהשקות – תוך ביטחון שהבורא יברך – כך אין ראוי לו להניח את האדמה בלי עבודה תוך סמיכה על נס שהאדמה תצמיח בלי זרע.
הבטחון האמיתי הוא בלב, לא בידיים.
אני עושה תכנית פרנסה מפורטת למשפחה שלי. חמש שנים קדימה. הכנסות, הוצאות, חיסכון, ביטוחים, השקעות. לא כי אני חושב שאני שולט בעתיד. אלא כי זו חובתי.
בלב שלי – ביטחון מוחלט שהכל בידי שמים.
בידיים שלי – עבודה כאילו הכל תלוי בי.
דוגמאות מהחיים האמיתיים:
משפחת כהן החליטה לקנות דירה. הם לא אמרו "נבטח בה' ונקנה מה שנרצה." הם בדקו הכנסות, חישבו משכנתא, בדקו מה יכולים להרשות לעצמם, התייעצו עם יועץ משכנתאות. ורק אז, לאחר כל ההשתדלות, הם התפללו שה' יברך את המהלך.
דוד הצעיר רצה ללמוד בכולל. אבל קודם לימד את עצמו מקצוע. עכשיו הוא לומד חצי יום ועובד חצי יום. יש לו מקצוע ביד, והוא יכול ללמוד בשקט נפשי. זה ביטחון אמיתי.
רבקה, מנהלת חשבונות, פתחה קרן חירום. לא כי היא לא בוטחת בה' – אלא כי הפוסקים פסקו שלא רק מותר לקנות ביטוחים ולחסוך לעתיד, אלא שהדבר רצוי, וזה בגדר "עצת ה' יתברך" שנתן בידי בני האדם.
הרב נבנצל מזהיר מפני בטחון "מזויף" שמקורו בעצלות. זו הבעיה האמיתית.
כשאדם אומר "אני בוטח בה'" אבל למעשה הוא פשוט מפחד לעבוד קשה, מתחמק מאחריות, לא רוצה לקבל החלטות קשות – זה לא ביטחון, זו בריחה.
ביטחון אמיתי דורש אומץ עצום – לעבוד קשה, לתכנן בחוכמה, להשקיע מכל הלב – ובו זמנית לדעת שהתוצאה לא בידך.
אני רואה אתכם. אלפי משפחות שעובדות קשה, מתכננות בחוכמה, ובכל זאת דואגות: "האם אני לא מספיק בוטח? האם אני לא מספיק מאמין?"
התשובה היא: אתם בדיוק איפה שצריך להיות.
זה המתכון: עבודה + תפילה. תכנון + ביטחון. השתדלות + אמונה.
■ ■ ■
אז בפעם הבאה שמישהו יגיד לכם שתכנון כלכלי הוא חוסר אמונה, תזכרו:
הרמב"ן כותב שהתורה לא תסמוך על הנס. התורה מצווה בדרך הארץ, ועושה ניסים בהסתר.
התכננו היטב. עבדו בחריצות. חסכו בחוכמה. והאמינו בכל לבכם שהכל בידי שמים.
זו היהדות האמיתית.
השקר הגדול של מעמד הביניים: איך הכלכלה באמת עובדת?
הפרק חושף:
למה מעמד הביניים הוא למעשה אשליה כלכלית
מדוע אירוע כלכלי אחד יכול להפיל משפחה שלמה
איך להימנע מהמלכודת ולבנות יציבות כלכלית אמיתית
מלאו את הפרטים וקבלו את הפרק ישירות למייל:
