כשהספר שלי הפך לפיראטי (ולמה זה קשור אליכם)

לפני כמה ימים קיבלתי הודעה שלא ציפיתי לה. חבר שלח לי קישור עם המשפט: "פישל, ראית את זה?"

לחצתי על הקישור ומצאתי את "פלוס מינוס", הספר שלי, מועלה במלואו למרשתת. למעלה ממאתיים עמודים סרוקים בקפידה, עמוד אחרי עמוד. מישהו השקיע שעות בסריקה, עריכה, והעלאה.

הרגשתי משהו מוזר. מצד אחד היה לי פרפר קטן של שמחה. מאן דהו ראה בספר ערך כל כך גדול שהוא טרח לסרוק אותו, עמוד אחר עמוד, כדי לשתף אותו עם אחרים. זה אומר שהתוכן עזר לו, שהוא רצה שעוד אנשים יקראו.

אבל מצד שני, היה כואב.

לא בגלל הכסף. אני אומר את זה בלי שום התנשאות - אני לא חי מההכנסות מהספר. אני חי מהליווי של משפחות, מההרצאות, מהקורס. הספר הוא כלי, לא מקור הכנסה עיקרי.

אז מה כאב? הרגשתי שמישהו פשוט לא הבין. לא הבין כמה עבודה יש מאחורי מוצר. לא הבין שלכל הקלקת "שתף" יש מחיר. לא להבין שבעולם שבו הכל דיגיטלי, קל לשכוח שמאחורי כל קובץ PDF יש בן אדם שעבד קשה.

וזה קשור אליכם יותר ממה שאתם חושבים.

בעבודה שלי עם משפחות, אני פוגש תופעה מרתקת. משפחות שמקפידות על כל שקל בתקציב, שסופרות כל גרוש פעמיים, שלא היו חולמות לגנוב גומייה מהמכולת - אותן משפחות ממש מורידות שירים, ספרים וקורסים "בחינם" בלי להרגיש שיש בזה בעיה.

למה? כי זה דיגיטלי. כי אי אפשר לראות את הנזק. כי "כולם עושים את זה". כי "זה ממילא ברשת".

אבל יש כאן משהו עמוק יותר.

כשאני שואל משפחות בליווי למה הן לא משקיעות בלימוד ובידע, התשובה תמיד זהה: "זה יקר מדי." אבל כשהן מורידות קורסים ברשת, הן למעשה אומרות: "הידע הזה לא שווה כסף."

וזו הבעיה. כי ככה אנחנו מקבלים את ההחלטות הכלכליות שלנו.

אנחנו לא מוכנים לשלם על דברים שיכולים לשנות לנו את החיים - כמו חינוך פיננסי, ליווי מקצועי, כלים שעובדים - כי אנחנו רגילים שהכל צריך להיות בחינם. ואז אנחנו תוהים למה אנחנו לא מתקדמים.

בזמן שהתלבטתי מה לעשות עם הגילוי הזה, הבנתי שיש כאן הזדמנות ללמד משהו חשוב. לא רק על זכויות יוצרים, אלא על איך אנחנו מתייחסים לערך של דברים בכלל.

כלל 1: שאלו את עצמכם - הייתם גונבים את זה מהחנות?

כשאתם רואים ספר בחנות, אתם לא שמים אותו בתיק וממשיכים הלאה. למה? כי זה גניבה. אז למה באינטרנט זה שונה? אם התשובה היא "כי אי אפשר לראות אותי" - זה בדיוק הזמן לבדוק מה הערכים האמיתיים שלכם.

כלל 2: אם זה שווה לכם - שווה לשלם עליו

ספר שעוזר לכם לחסוך 5,000 שקל בשנה שווה 79 שקל? כן. קורס שמלמד אתכם מיומנות חדשה שווה 3,000 שקל? כן. אם הידע הזה אכן שווה - תשלמו עליו. ואם הוא לא שווה - אל תשתמשו בו. פשוט ככה.

כלל 3: תנו ערך למי שנותן לכם ערך

אם קיבלתם ערך מספר, מקורס, מפודקאסט - שלחו תודה למחבר. כתבו ביקורת. שתפו באופן חוקי. קנו עותק לחבר. אבל אל תגנבו. כי גניבה היא גניבה, גם בענן.

אחרי הרבה מחשבה, החלטתי לא להגיש תלונה. לא להילחם. לא להתווכח.

החלטתי פשוט לכתוב את הטור הזה.

כי אני מאמין שרוב האנשים טובים. שרוב האנשים לא חשבו על זה. שאולי מישהו שיקרא את זה יעצור לרגע לפני שילחץ "הורד" ויחשוב - האם אני רוצה לתמוך במישהו שנותן לי ערך? או שאני רוצה פשוט לקחת?

ואגב - לכל מי שהוריד את הספר ברשת וקרא עד לכאן: תודה שקראתם. ברצינות. אם הספר עזר לכם - שתפו אותו עם חברים (חוקית), המליצו עליו, קנו עותק לחבר שצריך. זו הדרך להגיד תודה.

ואם אתם יכולים - קנו עותק. לא בשבילי. בשביל העיקרון. בשביל לומר לעצמכם: "אני מעריך עבודה. אני מעריך ערך. ואני מוכן לשלם על מה שמשנה לי את החיים."

כי בסופו של דבר, השליטה הכלכלית שלכם מתחילה בשליטה על הערכים שלכם. ואם אתם לא מעריכים את העבודה של אחרים - קשה לכם להעריך את העבודה שלכם. וקשה לכם לדרוש תמורה הוגנת.

וזה, בדיוק, מה שמונע מכם להתקדם.