פרק 14 – פרנסה משמיים

"תגיד לי, לאיזה שורת אקסל אתה מכניס את הנס הזה?" – השאלה הזאת, שנשאלה על ידי בן למשפחה חרדית במהלך מחקר שדה, מסכמת את האתגר המרכזי שעמד בפני דוקטור אליעזר היון מהמכון הירושלמי למחקרי מדיניות. איך לוקחים את האמונה ש"הקדוש ברוך הוא יעזור" – והופכים אותה לנתונים סטטיסטיים?

במשך שנתיים, היון ושותפו אהוד פראוור, לשעבר נציב שירות המדינה, יצאו למסע מחקרי חסר תקדים: הם ישבו עם משפחות חרדיות בביתן, בדקו את חשבונות הבנק שלהן, התייעצו עם מנהלי הגמ"חים הגדולים ביותר במגזר, ודיברו עם רבני ערים, יועצים כלכליים, ומנהלים בקופת העיר – הקופה הגדולה ביותר בארץ. התוצאה: מחקר בשם "פרנסה משמיים – מרכיב הנס בכלכלת משקי הבית החרדים", שעורר סערה במגזר ומחוצה לו.

החידה הכלכלית הגדולה

"החידה הגדולה של איך משק בית חרדי מחזיק את עצמו, איך הוא מחתן ילדים – אנחנו לא המצאנו אותה," מסביר היון בראיון לפודקאסט "פלוס מינוס". "אבל להבדיל מהמחקרים הקודמים שהיו כולם במתודות סטטיסטיות, אנחנו החלטנו ללכת ולדבר עם אנשים בשטח, לשבת איתם בבית, מול חשבון הבנק שלהם, ולנסות להבין איך הם רואים את ההתנהלות הכלכלית שלהם."

ממצאי המחקר מגלים תמונה מורכבת: מצד אחד, התנהלות כלכלית שמפרה את כל הכללים הידועים. מצד שני, רשתות חברתיות וצרכניות מתוחכמות שמאפשרות הישרדות. ובמרכז – האמונה שבסופו של דבר, הפתרון יגיע.

"הזמזום המתמיד של הנטל הכלכלי"

אחד הממצאים המרכזיים של המחקר הוא מה שהיון מכנה "הזמזום המתמיד של הנטל הכלכלי". "ראש המשק הבית החרדי, להבדיל מראש המשק הבית החילוני, מתנהל כאן ועכשיו," הוא מסביר. "אין כסף על המדף. ההתנהלות שלו היא היום, והיום הוא מסתדר. מחר, הקדוש ברוך הוא יעזור."

סיפור שמדגים את התופעה: "ישבתי אצל אחד המרואיינים, ראש כולל עם 14 או 15 ילדים. הבן שלו נכנס ואמר שאבא הגיע ביום שישי הביתה, והאמא אמרה לו: 'יוסף, עשיתי שידוך. הרגע נודע לי שהשידוך נסגר.' הוא שאל כמה, והיא ענתה: '8,000 שקל'. והבן אומר לי: 'איזה קטע – אבא חייב להחזיר בעוד שעתיים גמ"ח של 8,000 שקל, בדיוק.' האבא לקח את הכסף והחזיר לגמ"ח."

השאלה שמעלה היון: "האם זה נס או צירוף מקרים? אין ספק שההתנהלות של יוסף הזה – הוא לא ידע שייכנסו 8,000 שקל. אבל הוא סמך על זה. ההסתמכות הזאת מנהלת לו את ההתנהגות הכלכלית."

מלכודת הנישואין: 600 אלף שקל בלי תוכנית

אחד המחירים הכבדים של ההתנהלות הזאת מתגלה בנושא נישואי הילדים. המחקר מצא שמשפחות ליטאיות מתחייבות בממוצע 600 אלף שקל לדירה לכל ילד – סכום שעבור משפחה עם ארבע בנות מגיע ל-2.4 מיליון שקל. משפחות חסידיות נותנות פחות – בין 100 ל-150 אלף שקל לילד – אבל גם זה מצטבר לסכומים אדירים.

"אתמול פגשתי משפחה ליטאית שהתחייבה 600 אלף שקל לדירה," מספר פקשר. "יש להם ארבע בנות. זה 2.4 מיליון שקל רק על הבנות, פלוס כמה בנים שנותנים 250 אלף שקל. איך זה עובד?"

התשובה המדאיגה: לרוב אין תוכנית. "אנחנו רואים חוסר תכנון בהתנהלות הכלכלית של משקי הבית החרדים בגדול," אומר היון. "דווקא בנושא של הנישואין, אנחנו רואים כן התנהלות ארוכת טווח – אבל התכנון הוא יותר של 'בוא נהיה חברים בגמ"ח שייתן לנו הלוואה.' איך משלמים את ההלוואה הזאת? זאת השאלה."

התופעה האפלה: התחייבויות ללא כיסוי

המחקר חושף תופעה מטרידה של הורים שמתחייבים לסכומים עצומים – ופשוט לא משלמים. "יש סיפור של מישהו שעשה את זה שלוש פעמים," מספר היון. "בפעם הרביעית, השם שלו כבר רץ בכל השדכנים, וכבר לא הציעו לו. הוא הודיע מראש: 'אני לא נותן שקל.'"

התשובה הצינית שנותנים חלק מההורים למחותנים כששואלים על הכסף שהובטח: "תקשיבו, הבנתי שהקדוש ברוך הוא ישלח. עכשיו, הוא לא שלח, מה אני יכול לעשות? יש לכם טענות? פנו אליו."

אחת הסיבות לכך שתופעת הדירות לחתנים לא נפסקת, כך מגלה המחקר, היא פערים חברתיים. "אנשים אומרים: 'אנחנו לא יכולים להקשיב לרבנים, כאשר הרבנים תמיד מסודרים. הילדים של הרבנים תמיד מסודרים בבני ברק, בירושלים, במקומות הכי טובים. איך אנחנו יכולים להקשיב לרב שכל הילדים שלו מסודרים בדירות הכי נחשבות?'"

סיבה נוספת: "יש הרבה אנשים שמתחייבים ולא משלמים. כדי שבת שלי לא תלבין את השערות שלה ותהיה בת שלושים, אני גם אתחייב חצי מיליון שקל ולא אשלם את זה בסוף."

הצד המבריק: חוכמת הצרכנות החרדית

אבל המחקר גם מגלה צד מבריק בהתנהלות הכלכלית החרדית. "אנחנו למדנו על ההתנהלות הצרכנית הנבונה החרדית, שזה מאוד מעניין," אומר היון.

ברחוב חרדי ממוצע, תמצאו בבית כנסת קיר מלא בכרטיסי הנחה וקופונים מארגוני צדקה – "חסדי יעקב", "טובה וברכה", "קופת צדקה רמא". "הרשת החברתית החרדית היא מדהימה," מסביר היון. "אתה מגיע לכולל ורואה מודעה: 'היום יש חיתולים במחיר של 14 שקל בסניף זה וזה. לעומת זאת, הביסקוויטים אתה יכול להשיג בחסדי משהו ב-2.5 שקל.'"

רוזנפלד מציין שיש גם תופעה של חברות מסחריות שנתקעות עם סחורה בגלל טעויות באריזה או תאריכים – והן מעבירות את המוצרים דרך עמותות חסד. "משטחים מגיעים לבתי כנסת, ואנשים פשוט לוקחים את זה חינם."

דוגמה נוספת שרוזנפלד מביא: קניות מחוץ לעונה. "אותו מוצר, חודשיים אחרי זה, אם אני אקנה אותו ב-70 אחוז הנחה, ואשתמש בזה שנה הבאה, אני אשלם ריבית שנתית של 20 אחוז – נשאר לי 50 אחוז רווח נקי."

למה הבנקים אוהבים חרדים?

אחד הממצאים המפתיעים: הבנקים רואים במשפחות חרדיות את הלקוחות הטובים ביותר. "מהסיבה הפשוטה," מסביר היון, "החזר ההלוואות והחובות בציבור החרדי הוא הגבוה ביותר ביחס לשאר האוכלוסיות. אין פשיטות רגל כמעט."

הסיבה? מוסר "השלומים" – הלחץ החברתי לשלם חובות. "הבנק יודע שהמסמכים מזויפים, ולמרות זאת, כולם משחקים את המשחק. הבנק מרוצה כי הוא מקבל עוד לווה, החרדי מרוצה כי הוא מקבל את ההלוואה הגדולה שהוא רוצה."

הסכנה החדשה: הבועה בשוק ההון

רוזנפלד מזהיר מפני תופעה חדשה ומסוכנת: צעירים חרדים שמשקיעים בשוק ההון בסיכון גבוה במיוחד. "אחרי כמה שנים טובות בשוק ההון, צעירים התלהבו מהתשואות הפנומנליות. הרבה צעירים משקיעים בסיכון נורא גבוה – תעודות סל ממונפות פי 3 ו-4. הם עשויים במחי יד לאבד את כל כספם."

התוצאה הצפויה: "תהיה מכה קשה וכואבת, ואחרי זה נצטרך לשקם מחדש את אמון הציבור בשוק ההון. יש כאן מחזוריות שחוזרת על עצמה – כמו שהדור של ההורים שלנו לא משקיע בשוק ההון בגלל משבר הבנקים בשנות ה-80."

השאלה הגדולה: מה עם הפנסיה?

בסוף המחקר, היון ורוזנפלד מעלים  שאלות פתוחות מטרידות. "המספרים של אנשים שלא עובדים, או שעובדים בשחור, בעבודות לא פורמליות – לאן זה הולך? מה יהיה עם דור שלם שלא חוסך לפנסיה?"

היון מסרב לנבא אסון, אבל מודה: "אני מקווה שלא נגיע לאיזשהו משבר גדול מאוד."

למה המחקר עשה רעש?

מאז פרסומו, המחקר זכה לתהודה חריגה. "אין הרבה מחקרים שזכו לתהודה כל כך גדולה," אומר היון. "אני חושב שהסיבה לכך היא בגלל שהוא נגע בעצבים החשופים ביותר של הכלכלה החרדית."

העיתונאי הכלכלי שאול אמסטרדמסקי אמר שהוא לא קרא אף פעם מחקר שמסביר בפעם הראשונה איך משק הבית החרדי מתנהל – "בלי מספרים ובלי למ"ס ובלי להאכיל את החרדים בקפיץ ולומר להם מה הם צריכים לעשות."

החוסן שלא נשבר

למרות כל הבעיות, היון מגיע למסקנה מפתיעה: "בשנות ה-90 פורסם מחקר שחברת הלומדים לא תצליח להחזיק את עצמה, ותוך 10-20 שנה היא תקרוס. זה לא קרה. חברת הלומדים המשיכה."

מחקרים נוספים, כולל של דוקטור אברהם זופניק, הגיעו למסקנה דומה: "החוסן הכלכלי החרדי הוא כל כך יציב, הרשתות והמבנים החברתיים-כלכליים כל כך יציבים, שכדי לזעזע את זה, אתה צריך משהו הרבה יותר גדול. הקיצוצים הקטנים לא יכולים לזעזע את הכלכלה החרדית."

המסר המרכזי: הכלכלה החרדית פועלת לפי חוקים שונים לגמרי מהכלכלה המקובלת. יש בה גאונות צרכנית לצד חוסר אחריות בסיסי. יש בה רשתות תמיכה מדהימות לצד מלכודות חוב הרסניות. והכי חשוב – יש בה אמונה שהקדוש ברוך הוא יעזור, שמתרגמת להתנהלות יומיומית של "כאן ועכשיו".