למה התחושות שלנו לא מסתדרות עם מדד המחירים לצרכן?

אנחנו נוטים לזכור במיוחד את המחירים של מוצרים יומיומיים. כשמחירי המזון עולים ב-6% והירקות ב-14%, זה משפיע על תחושת יוקר המחיה שלנו הרבה יותר ממחירי מוצרי החשמל שנשארו יציבים או אפילו ירדו. אנחנו קונים לחם, חלב וירקות כל שבוע, אבל מכונת כביסה או טלוויזיה רק פעם בכמה שנים.

מחקרים בתחום הכלכלה ההתנהגותית מראים שאנשים נוטים לזכור במיוחד עליות מחירים של מוצרים שהם רוכשים בתדירות גבוהה ובמזומן. כשקונים לחם ב-12 ש"ח במקום ב-10 ש"ח, חווים את ההתייקרות באופן מוחשי ומיידי. לעומת זאת, ירידת מחירים של מוצרי אלקטרוניקה, ביגוד או מוצרים אחרים שקונים פחות בתדירות נמוכה יותר נתפסת כפחות משמעותית.

יתרה מכך, המוח האנושי בנוי לזכור לרעה אירועים שליליים יותר מאשר אירועים חיוביים - תופעה המכונה "הטיית שליליות" (negativity bias). אנחנו זוכרים היטב את העלייה במחיר החלב, אבל שוכחים שמחירי הטיסות ירדו משמעותית ביחס לתחילת המלחמה.

קיים הבדל מהותי בין רמת מחירים לבין אינפלציה, והבלבול ביניהם מוביל לתחושת פער. כשהלמ"ס מדווח על עליית מחירים של 3%, הוא מתייחס לשיעור השינוי בין נקודת זמן אחת לאחרת - בדרך כלל שנה. אבל התחושה שלנו מושפעת מהצטברות של עליות מחירים לאורך זמן.

לדוגמה, אם המחירים עלו ב-5% ב-2022, ואחר כך ב-3% ב-2023, וב-3% נוספים ב-2024, אחרי שלוש שנים המחירים כבר גבוהים בכ-11% יחסית לנקודת ההתחלה. מבחינת הלמ"ס, האינפלציה "התמתנה" ל-3%, אבל מבחינתנו - המחירים גבוהים משמעותית ממה שהיו לפני מספר שנים.

בנוסף, התקופה שבה האינפלציה החלה להאיץ (2021-2022) הייתה אחרי שנים ארוכות של יציבות מחירים ואפילו דפלציה בחלק מהקטגוריות. המעבר החד ממצב שבו המחירים יציבים למצב של התייקרויות גרם לנו להיות רגישים יותר לעליות המחירים.

המדד מבוסס על "סל צריכה" ממוצע במשק, אבל סל הצריכה האישי של רבים מאיתנו שונה משמעותית מהממוצע. למשל, משפחות צעירות עם ילדים מוציאות חלק גדול יותר מהתקציב על מזון, שכירות וחינוך - קטגוריות שבהן האינפלציה הייתה גבוהה מהממוצע בשנים האחרונות.

במקביל, הלמ"ס מעדכן את משקלות המוצרים בסל רק פעם בשנתיים, ולעיתים התאמות אלו אינן משקפות במדויק את השינויים בהרגלי הצריכה. למשל, השינויים הדרמטיים בהרגלי הצריכה בעקבות הקורונה לא תמיד קיבלו ביטוי מלא במדד.

שוק השכירות מייצר עיוות משמעותי בתפיסה שלנו. כשמחירי השכירות עולים, אנחנו שומעים על עליות דרמטיות של 15%-20% בחוזים חדשים. אבל המדד מודד את כלל חוזי השכירות במשק, כולל אלה שטרם התחדשו - מה שמייצר עלייה מתונה יותר במדד לעומת המציאות בשטח.

יתרה מכך, עבור שוכרים שמחליפים דירה, העלייה במחיר השכירות יכולה להיות חד-פעמית ודרמטית, בעוד שהמדד מפזר את העלייה הזו על פני תקופה ארוכה יותר. שוכר שמחדש חוזה ונתקל בעלייה של 20% בשכר הדירה חווה את מלוא העלייה באופן מיידי.

לגבי מחירי הדירות - חשוב להבין שמדד המחירים לצרכן אינו כולל כלל את מחירי הנכסים עצמם, אלא רק את מחירי השכירות. עליית מחירי הדירות המטאורית של השנים האחרונות אינה באה לידי ביטוי במדד, למרות שהיא מעיקה מאוד על משקי הבית, במיוחד על זוגות צעירים הרוכשים דירה ראשונה.

אנחנו חיים בתקופה של שינויים קיצוניים. משבר הקורונה, המלחמה באוקראינה, משבר האנרגיה העולמי, שינויים בשרשראות האספקה הגלובליות, והשינויים הטכנולוגיים המהירים - כל אלה משנים באופן דרמטי את סל המוצרים והשירותים שאנחנו צורכים.

המדד, שמבוסס על סל יחסית קבוע ושיטות מדידה שמתעדכנות באיטיות, מתקשה לשקף את המציאות המשתנה במהירות. מוצרים ושירותים חדשים שתופסים חלק גדל והולך בסל הצריכה שלנו לא תמיד מקבלים ייצוג הולם במדד.

כשמדברים על "מדד המחירים הממוצע" או על "השכר הממוצע", חשוב לזכור שממוצעים יכולים להסתיר פערים גדולים. העובדה שהשכר הממוצע עלה בקצב דומה למדד המחירים, לא אומרת שזה נכון עבור רוב האנשים.

בישראל, כמו במדינות רבות אחרות, ישנם פערים גדולים בהכנסות ובהתפתחות השכר בין ענפים שונים ובין אזורים שונים. עבור רבים, ובמיוחד בשכבות החלשות והבינוניות, העלייה בשכר נמוכה משמעותית מהעלייה במחירים - מה שמסביר את תחושת השחיקה המתמדת בכוח הקנייה.

לבסוף, חשוב להבין שתחושת יוקר המחיה היא יותר מסכום פשוט של עליות מחירים. היא כוללת גם את הציפיות שלנו לעתיד, את הביטחון הכלכלי (או חוסר הביטחון) שאנו חשים, ואת היכולת שלנו לשמור על רמת החיים שאליה הורגלנו.

כשאנשים מרגישים שהם עובדים קשה יותר אך נהנים פחות מפירות עמלם, שהם נאלצים לוותר על דברים שבעבר היו מובנים מאליהם, או שהם מודאגים לגבי יכולתם לחסוך לעתיד - התחושה של יוקר מחיה גבוה מתחזקת, גם אם המדד הרשמי מציג תמונה מתונה יותר.

הפער בין התחושות שלנו לבין המדד הרשמי אינו מפתיע, והוא נובע משילוב של גורמים מתודולוגיים, פסיכולוגיים וחברתיים. הכרת הגורמים הללו חשובה להבנה טובה יותר של המציאות הכלכלית המורכבת שבה אנו חיים, ולדיון ציבורי מושכל יותר על מדיניות כלכלית.

המדד הוא כלי חשוב למדידת שינויים במחירים, אבל הוא לא מספר את הסיפור המלא של יוקר המחיה כפי שהוא נחווה על ידי משקי הבית השונים. לשם כך, דרושים מדדים נוספים שישקפו טוב יותר את המציאות הכלכלית המורכבת והמשתנה שבה אנו חיים, ואת האתגרים הייחודיים של קבוצות שונות באוכלוסייה.