"אני מעריך אותך. יש לנו מכר משותף שביקש ממני לפני שנתיים שאתרום עבורך. לא להאמין לאן הגעת."
המשפט הזה נאמר לי אתמול בטלפון. לקוח פוטנציאלי שהתקשר לבקש ליווי כלכלי, ובמקום להתחיל בכאב שלו - התחיל בסיפור שלי.
"בעיני אתה מודל לחיקוי," הוא המשיך.
רציתי לשתף אתכם את הסיפור הזה כבר הרבה זמן, אבל תמיד חששתי. חששתי מהשיפוטיות, מה"מה יגידו", מאנשים שיזלזלו. אבל בחנוכה - זמן שבו אנחנו מאירים זה לזה - החלטתי שהגיע הזמן לפתוח את הלב.
כי אם הסיפור שלי יכול לעזור לאדם אחד לצאת ממצב קשה - זה שווה כל מחיר.
אני ואשתי סובלים מנכות מורכבת. שנינו עם 100% אובדן כושר עבודה - באמת, לא מטפורה. יש לנו את כל הסיבות שבעולם לא לעשות כלום בחיים, להתקיים מקצבת נכות, ולהמשיך לקבל סיוע.
וכן - גם אספו עבורנו תרומות בעבר.
אותו פישל שכתב את "פלוס מינוס", שמלווה מאות משפחות, שמופיע בתקשורת - הוא אותו אדם שאנשים טובים העבירו עבורו כסף כדי שיחזיק מעמד.
כשהספר שלי הפך לרב-מכר, היו כאלה שזלזלו: "מי, אותו אחד שאספו לו כסף בא ללמד אותנו על לצאת מהמינוס?!"
שלחתי להם מסר גאה: "כן, אני, מהקרשים, החלטתי שאני לא מתייאש."
אין קשר בין הגורל והשלכותיו לבין התנהלות כלכלית נבונה.
אם אתם שלמים עם התנהלותכם, פועלים באופן הטוב ביותר שאתם מסוגלים, ולמרות זאת אתם מתחת לקו העוני בגלל גורל קשוח - גם בקשת עזרה היא חלק מהתנהלות כלכלית נבונה. מידת החסד ירדה לעולם בדיוק בשביל אנשים במצב שלכם.
כשספרי "פלוס מינוס" הפך לפופולרי וכבש את השיח הציבורי, גיליתי על אדם או שניים שזלזלו: "מי, אותו אחד שאספו לו כסף בא ללמד אותנו על לצאת מהמינוס?!"
מיד שלחתי להם מסר גאה: "כן, אני, מהקרשים, החלטתי שאני לא מתייאש. לא תמיד ידע פיננסי פותר סיטואציות קיצוניות - אבל הוא כן נותן לך את הכלים להיחלץ כשהמצב משתפר."
אז המסר הראשון: לעולם אל תתביישו להרים דגל אדום ולבקש עזרה. אם התנהלתם נכון ולמרות זאת הסתבכתם - מגיע לכם שיעזרו לכם. אם לא התנהלתם נכון - גם מגיעה לכם העזרה, אך במקרה הזה חשוב להדגיש: קודם כל עליכם להוכיח שעשיתם הכל כדי לשפר ולשנות את ההתנהלות. פנייה לייעוץ וליווי כלכלי יכולה להיות התחלה מעולה.
המחשבון הפיננסי לא יודע לתת מענה בכל מקרה. גם לא יועץ כלכלי גאוני.
קרה לא פעם שאמרתי למשפחה שליוויתי את המשפט הבא: "מהחובות תצאו בעזרת ה'. אבל את הילדים שלכם, לצערי, לא תזכו לחתן בכוחות עצמכם."
זה היה אחד המשפטים הקשים שנאלצתי להגיד בחיים המקצועיים שלי. אבל הוא היה הכרחי.
למה? כי אם לא תדעו להצביע על מה שאתם לא מסוגלים לבצע, תיכשלו גם במשימות שאתם כן יכולים לעמוד בהן. אל תעמיסו על עצמכם עול שלא מתכתב עם המציאות שלכם. במקרה כזה המחיר יהיה קריסה כלכלית ונפשית שתפגע גם בחלק שעל פי דרך הטבע כן הייתם מסוגלים לעמוד בו.
הכירו את עצמכם. תנו את המקסימום שלכם. ואת השאר תשאירו לטובי הלב בעולם הזה.
יכולתי להצביע על קביעת הנכות מביטוח לאומי ולומר שאינני יכול, ולכן אין לי צורך לעבוד. אבל לא עשיתי זאת.
במקום זאת, ישבתי עם עצמי במשך שבועות בתהייה: "כיצד אוכל לתרום לזולת? מה המקצוע שיקבל אותי למרות הכל?"
ואז גיליתי משהו מפתיע. כל הזמן הזה שלכאורה לא עשיתי כלום - בעצם עשיתי משהו: התכתבתי עם אנשים על כסף, קראתי חדשות כלכליות, התווכחתי כדי להצדיק את דעותי והשקפותי הפיננסיות. פשוט הלכתי לקורס יועצים כלכליים והתמסרתי לתחום שממילא עסקתי בו - רק שעכשיו זה גם הפך להיות פרנסתי ולא רק תחביב.
לכל אחד יש משהו פנימי שהוא אוהב לעשות וממילא עושה אותו. הקדישו כמה ימים לישיבה עם עצמכם וחשבו היטב כיצד תוכלו להפוך תחביב להכנסה. פתאום תגלו שיש לכם ביד כלים נדירים ששווים הרבה יותר מהמשכורת הרגילה שלכם.
בבחירתי לעבוד קיבלתי הלכה למעשה החלטה להפסיד את קצבת הנכות (בהינתן הכנסות גבוהות מסכום מסוים). מדובר ב"נזק" של אלפי שקלים בחודש, קרוב למאה אלף שקל לשנה.
אבל שימו לב למרכאות - "נזק".
כי אין גאווה גדולה יותר מלנצח את עצמך ולדעת לצעוק קבל עם ועדה "אני יכול!"
אני רגיל לראות משפחות שמוותרות על הכנסת אחד מבני הזוג "כי זה לא משתלם" - אם האישה תעבוד יאבדו סיוע בשכר דירה, הנחה בארנונה, הנחה במעון. ותמיד אני עונה להם אותו דבר:
לא עובדים רק בשביל השכר, אלא גם בשביל השכר.
מעבר לזכויות פנסיוניות וסוציאליות ששוות עשרות אלפי שקלים בשנה, עצם ההחלטה לעבוד נותנת סיפוק ותורמת למצב הנפשי שלכם. היא בונה עבורכם את העתיד. ועל מתנה כזו לא הייתי מוותר לעולם.
יש אנשים שחולמים לעבוד, אפילו בחינם, העיקר שמישהו יסכים לקבל אותם. אז תעריכו את מה שיש לכם ותנצלו את זה.
הנה עוד משהו שלמדתי בדרך הקשה: המערכת אוהבת לשים עליכם תוויות. "נכה", "נזקק", "מקבל סיוע".
אבל התווית הזו היא רק נייר פורמלי שנועד לזכאות. היא לא מגדירה מי אתם, מה אתם מסוגלים, ולאן אתם יכולים להגיע.
כשהחלטתי לעזוב את תפקיד ה"מקבל" ולהפוך ל"נותן" - למרות שעל הנייר הרשמי עדיין רשום שאני בעל מוגבלות - משהו קרה בנפש שלי. גיליתי שהכוח האמיתי נמצא לא בקצבה, אלא ביכולת לבחור.
בחירה להיות יותר ממה שהמערכת חושבת שאתם מסוגלים. בחירה לתרום גם כשקל לקבל. בחירה להאמין בעצמכם גם כשאף אחד לא מצפה שתצליחו.
וזו הנקודה שבה השתנו החיים שלי לגמרי - כשהפסקתי לשאול "מה מגיע לי" והתחלתי לשאול "מה אני יכול לתרום".
חנוכה מלמד אותנו שגם נר קטן יכול להאיר חושך גדול. שגם כשכל הסיכויים נגדך, פך שמן אחד קטן יכול להספיק לשמונה ימים.
הסיפור שלי הוא לא על נס. הוא על החלטה. החלטה שלא להיכנע למצב, שלא לתת לנסיבות להגדיר אותי, ושלא לוותר על הכבוד של פרנסה עצמאית.
היום, כשאני מלווה משפחות שעוברות משברים כלכליים, אני יודע בדיוק איך הן מרגישות. אני מכיר את הפחד, את התסכול, את התחושה שאין מוצא. אבל אני גם יודע שיש.
אם אני, עם כל המגבלות שלי, יכולתי לעבור מלהיות "מקרה סיוע" להיות יועץ כלכלי שעוזר למאות משפחות - אז גם אתם יכולים.
אם הסיפור שלי נגע לכם - אל תשאירו אותו רק כהשראה. תהפכו אותו לפעולה.
שאלו את עצמכם:
חנוכה הזו, תדליקו את הנר שלכם. לא משנה כמה קטן הוא נראה לכם עכשיו.
אני כאן בשבילכם. אם אתם במצב כלכלי מורכב ורוצים להתחיל את הדרך לשליטה אמיתית בכספים שלכם - אני מזמין אתכם לפנות אליי לליווי כלכלי אישי או להצטרף לקורס "לשלוט בכסף שלך".
לעצמאים - הליווי והקורס מוכרים כהוצאה מוכרת במס - כך שבעצם המדינה משתתפת במימון השיפור הכלכלי שלכם.
בחנוכה הזו, תנו לעצמכם את המתנה של שליטה כלכלית אמיתית.
השקר הגדול של מעמד הביניים: איך הכלכלה באמת עובדת?
הפרק חושף:
למה מעמד הביניים הוא למעשה אשליה כלכלית
מדוע אירוע כלכלי אחד יכול להפיל משפחה שלמה
איך להימנע מהמלכודת ולבנות יציבות כלכלית אמיתית
מלאו את הפרטים וקבלו את הפרק ישירות למייל:
