דמי חנוכה: החינוך הפיננסי שמתחיל במטבע

אני עובד עם משפחות חרדיות כבר כמה שנים. אנשים שחיים צנוע, עובדים קשה, לא מבזבזים על שטויות. ובכל זאת רבות מהן נושאות חובות משמעותיים. התבנית שאני רואה היא ברורה: זה לא התחיל אצלם כעת, זה התחיל כשהם היו ילדים. במערכת החינוך שלנו יש הכל - אבל חינוך פיננסי? אין.

לפני שלוש שנים, ממש לפני חנוכה, הגיע אליי זוג צעיר עם חוב של 18,000 שקל. בבדיקת ההוצאות התברר שבחנוכה הקודמת הוציאו 2,500 שקל על דמי חנוכה, מתנות ואירוח. "כולם עושים ככה", הם אמרו. כששאלתי את האבא כמה דמי חנוכה הוא קיבל בילדותו, הוא חשב: "לא זוכר בדיוק, אבל לא הרבה. ועדיין נהניתי". "אז למה אתה נותן לילדים שלך פי עשרה?" הוא שתק, ואז אמר: "כי אני רוצה שיהיה להם טוב יותר ממני". זה נשמע יפה, אבל התוצאה הייתה ילדים שלא יודעים מה זה גבולות, ואבא עם חוב.

אחרי עבודה עם מאות משפחות, ראיתי כמה שיטות שמשנות את המשחק. משפחת כהן עם חמישה ילדים פיתחה את שיטת "שלוש הקופסאות": כל ערב הילד מחלק את דמי החנוכה - 50% להוצאה מיידית, 30% לחיסכון למשהו שהוא רוצה, 20% לצדקה. "הקושי הראשון היה שהילדים רצו הכל עכשיו", האמא סיפרה, "אבל אחרי יומיים-שלושה, הם התחילו לחשוב: 'רגע, אם אקנה את זה עכשיו, כמה נשאר לי?'" זו חשיבה שתשרת אותם כל החיים.

משפחת לוי בחרה בגישה אחרת - נתנו לילד הגדול (בן 11) את כל הסכום בערב הראשון. "הוא בזבז הכל ביומיים הראשונים", האבא סיפר בחיוך. "וביום השלישי ביקש עוד. אמרנו לו - זהו, נגמר. בחנוכה הבאה? הוא חילק את זה לשמונה. למד בדרך הקשה, אבל למד".

משפחת גרין הפכו את זה למשחק משפחתי - כל ערב ליד החנוכיה, חמש דקות של שיחה על כסף. לא הרצאה, סתם שיחה על מאיפה מגיע כסף ומה ההבדל בין רוצה לצריך. "הבן שלי שאל אם אנחנו עשירים", אמרה האמא. "הסברתי שיש לנו מספיק, לא הרבה יותר, לא פחות. הוא קיבל את זה הרבה יותר טוב ממה שחשבתי".

המכנה המשותף של משפחות שמגיעות אליי עם חובות? ההורים חושבים שהם מגנים על הילדים בכך שהם לא מדברים איתם על כסף. "למה להלחיץ אותם? שיהנו", הם אומרים. אבל זו לא הגנה - זו הזנחה חינוכית. כשמישהו מגיע לפרק האיש מקדש ואף אחד לא לימד אותו לנהל כסף, זו לא אהבה. זו הכנה לכישלון.

אני רואה זוגות צעירים עם חובות של עשרות אלפים שקלים. "מאיפה זה בא?" הם תמהים. מקניות קטנות - מאה שקל פה, מאתיים שם. מהרגש ש"אני מגיע לזה". מאי-יכולת לעכב סיפוקים. והם לא רעים או בזבזנים - פשוט אף אחד לא לימד אותם.

חנוכה זה לא סתם חג של נס. זה חג של חינוך - זה מרומז באותיות המילה חנוכה = חינוך. כשאנחנו מדליקים נרות, אנחנו מאירים דרך. מראים לילדים איך הולכים בחיים. וחלק מהדרך הזו זה איך מתנהלים עם כסף.

דמי חנוכה זו הזדמנות מתנה - שמונה לילות רצופים, זמן משפחתי, רגע חינוכי שכבר מובנה בלוח השנה. זה לא הכסף עצמו. זו החשיבה. הכנת הילד לרגע שבו הוא יעמוד לבד מול בחירה כלכלית.

אם לימדנו אותו עכשיו - הוא יחשוב, יתכנן, ישאל את עצמו אם הוא באמת צריך את זה. אם לא - הוא יקנה, יתחרט, ישוב ויקנה. ובעוד עשרים שנה, הוא ישב מולי במשרד עם חוב של 80,000 שקל ויגיד: "אני לא יודע איך זה קרה".

נס חנוכה לא היה שפתאום הופיע שמן חדש. פך קטן הספיק לשמונה ימים. גם כסף מוגבל יכול להספיק להרבה יותר ממה שחושבים - אם יודעים איך להשתמש בו. זה מה שאני מנסה ללמד את המשפחות שמגיעות אליי. ולמרות שזה קשה, זה אפשרי.

וזה מתחיל מדמי חנוכה.

חנוכה שמח.